מי ברז
מי ברז תאריך: 28/5/2006 מקור: ידיעות אחרונות
משרז הבריאות טוען שאין בעיה במי הברז שלכם, אבל ליצרני המים המינרלים והמסננים זה לא משנה. הקיץ כאן ומלחמת המים בעיצומה. מה כדאי לכם לשתות? התשובה יותר מפתיעה ממה שחשבתם.
כמה פעמים קרה לכם שפתחתם בקבוק מים מינראליים, גמעתם ממנו וחזרתם לשתות ממנו כמה ימים לאחר פתיחתו? כמה פעמים נתקלתם בארגזי שישיות ושמיניות העומרים לראווה מחוץ לסופרמרקט בגלל מבצע כזה או אחר, ואת אף אחד לא ממש מעניין שהשמש עלולה לפגום באיכותם? כמה פעמים שתיתם ממכל המים המסוננים במשרד ולא תיארתם לעצמכם שהמסנן, שלא הוחלף כבר שנתיים, מזיק לבריאותכם יותר מהמים שהייתם שותים מהברז? ובכלל, מי ברז. כמה אנשים אתם מכירים שעדיין נותרו נאמנים להם לאחר כל הפרסומים השליליים בעניינם? אבל בואו נעשה קצת סדר. האם מי הברז הם עד כרי כך גרועים? האם המסננים באמת מסננים את כל מה שצריך, והאם המים המינראליים הם - כדברי אחת הפרסומות – הכי טובים לגוף ולנשמה?
מי ברז
60% ממי הברז שלנו נשאבים מהכינרת על ידי "מקורות", ובאמצעות המוביל הארצי הם מועברים למערכות של הרשויות המקומיות ומשם לברזים שבבתינו. ה-40% הנותרים נשאבים מאקוויפרים בחוף וממקורות מים אחרים.
למה זה טוב?
במי ברז יש מינרלים חשובים וכן מוסף להם פלואור, החיוני במניעת עששת שיניים. משרד הבריאות מפקח על טיב המים, וכל הגורמים המעורבים בהעברתם מבטיחים שנעשה הכול כדי לספק את המים הטובים ביותר לשתייה.והראיה לכך לשיטתם: בעשור האחרון לא פרצה כאן מגפת דיזנטריה המונית. באמת מזל.לדברי שלום גולדברגר, מהנדס ראשי והממונה על איכות מי השתייה במשרד הבריאות, מי הברז בכל הארץ טובים לשתייה ולא מסוכנים לבריאות, ובעוד כשנתיים, כשייכנס לשימוש מתקן הסינון המרכזי שאליו נתייחס בהמשך, רמת המים תעלה מ"מצוינים" ל"לוקסוס".
נותר אפוא רק לתמוה איך זה שבמשרד עצמו ובמשרדי ממשלה רבים אחרים מעדיפים לגמוע מים מסוננים ולא מי ברז.
למה זה רע?
לפי תקנון בריאות העם בישראל, מי השתייה חייבים להיות נקיים מרעלים, מתכות, חיידקים, נגיפים, מלחים וחנקות. הם צריכים להכיל את המינרלים החשובים לבריאות, להיות חסרי צבע ולא עכורים. סטייה מכל אחד מהמרכיבים הללו עלולה לגרום למחלות מעיים קשות, לסרטן, ולעתים אפילו למוות.
אלא שתקנון לחוד ומציאות לחוד. מפעלים רבים שופכים למקורות המים חומרים רעילים ומסרטנים, ואף אחד לא ממש מונע בעדם מלהמשיך לנהוג כך. בעיה נוספת היא תחזוקה לא נאותה של האקוויפרים בשל בעיות תקציב והעובדה שהכינרת, שמהווה את מאגר המים הגדול במדינה, היא גם מקום לרחצה ולשיט.
לפני ארבע שנים טענה דליה איציק, אז השרה לאיכות הסביבה, כי יותר מ-40% מהמים בישראל אינם ראויים לשתייה, ושישראל אולי עומדת בקריטריונים שהציבה לעצמה אבל זאת לא חוכמה גדולה, משום שהקריטריונים הוגמשו כדי שהנתונים לא יהיו מבהילים מדי. לדבריה, "אם נאמוד את המים על פי התקנים האירופיים, קרוב לוודאי ש-80% מהמים באקוויפר החוף ייפסלו ויוגדרו כלא ראויים לשתייה".
שמעון צוק, הידרוגיאולוג בעמותת "אדם טבע ודין", מצטרף לאבחנתה. לדבריו, בסקר שערך משרד הבריאות בשנת 2000 בבארות השתייה בארץ התברר כי מתוך 201 בארות שנבדקו, ב- 156 מהן נמצאו טפילים, ב43- נמצאו שאריות של חומרי הדברה, ובכ-80 נמצאו חומרים אורגניים ברמה הגבוהה בכשליש מהתקן. לדברי צוק, כשליש מבארות גוש דן נסגרו בחמש-עשרה השנים האחרונות כתוצאה מהמלחה ומזיהום.
על פי הערכות נציבות המים, הזיהום מטפילים בגוש דן משתרע כיום על שטח של כ-30 קמ"ר, ונפח המים המזוהמים גדול ממיליארד קוב.
אורי שור, דובר נציב המים, מאשר את הנתונים ומוסיף כי המצב רק הולך ומידרדר משנה לשנה. מה זה עושה לבריאות שלנו?
אם אתם אנשים בריאים בדרך כלל, בטווח המיידי ודאי לא תרגישו דבר, אבל בטווח הרחוק, אם המפעלים באזורכם גרמו חלילה להזרמת פסולת רעילה ומסרטנת למימיכם, ברור שייגרם לכם נזק מצטבר.
ב1993- החליטה מדינת ישראל לעצור את ההידרדרות המסוכנת ולהקים מתקן סינון מרכזי שיסנן את מי הכנרת מטפילים, חנקות, מלחים, מתכות ונגיפים, אך ההערכה היא כי המסנן החדש יתחיל לפעול רק בעוד שנתיים.
לבד מהמסנן המרכז הולך ונבנה באשדוד מתקן התפלה לסינון מי ים שייכנס לשימוש ניסיוני בעוד כשנה וחצי. ואם הוא יתברר כיעיל יוקמו מתקנים נוספים במקומות אחרים בארץ, שיעבדו במוביל למתקן הסינון המרכזי.
מה עושים?
עד שמתקני הסינון וההתפלה יעברו, מומלץ לאוכלוסיות רגישות כמו קשישים, תינוקות או מי שהמערכת החיסונית בגופם חלשה להרתיח את מי הברז. לפי ההמלצות הרשמיות, אנשים בריאים יכולים לשתות גם מי ברז לא מורתחים, מכיוון שגופם יכול להילחם במזהמים השונים.
המלצה שלנו: אין לכם שליטה על המים. אם אתם רוצים להימנע מהפתעות רעות בדיעבד, פשוט הרתיחו תמיד את המים לפני שתייתם. ליתר ביטחון.
המסננים הם למעשה מתקנים המטהרים את מי הברז שלנו, בשוק אפשר למצוא סוגים שונים של מסננים. החל בזולים ביותר המצויים בתוך מכל פלסטיק, וכלה ביקרים יותר, המותקנים על צינורות המים או נראים כמתקני באר עצמאיים.
למה זה טוב?
מסנן המצוי בתוך מכל פלסטיק משפר את טעם המים משום שהוא מסנן את הכלור וכן חלק
מהמתכות שהצליחו להסתנן למערכת המוביל הארצי, לצנרת הישנה של הישות המקומית או לצנרת הבית.
מסננים המותקנים על הצנרת אמורים לסנן מתכות, מזהמים, מלחים וכלור. הם פועלים בשתי טכנולוגיות עיקריות. האחת היא אוסמוזה הפוכה, שיטה להתפלת מים שמנטרלת את החיידקים והפסולת, כולל אבנית, כלור ומתכות מומסות. הטכנולוגיה השנייה מסננת מים באמצעות מסנן פחם פעיל, הסופח את הכלור והחומרים האורגניים ומסלק חומרים מרחפים כמו חול, אצות ויתושים. לשני המסננים הללו אפשר להוסיף את מכשיר הטיהור עם מנורת ה-UV, שקרינתה אמורה לפגוע בחיידקים.
למה זה רע?
מסנן המותקן במכל פלסטיק: דווקא חשוב שתהיה במים עומדים כמות מסוימת של כלור, מאחר שהוא עוזר להילחם בחיידקים ובמזהמים.
מסנן על הצנרת: לא כל מסנן יעיל. מסנן הפועל בשיטת אוסמוזה מסלק פסולת, מינרלים ופלואור. בשיטת הפחם הפעיל סינון הכלור מותיר את המים ללא הגנה מפני התפתחות חיידקים ונגיפים.
מטהר עם מנורת UV: נמצא שחיידקים מסוימים מסוגלים להתאושש מהקרינה וממשיכים להיות מסוכנים.
