סיליפוס הוא שם מסחרי לקבוצת תרכובות הנקראת: נתרן-הקסה-מטה פוספט. סיליפוס נמצא בשימוש ברוב מתקני טיהור המים הביתיים, ואינו בשימוש במערכות אוסמוזה הפוכה, ריכוך מים, ומערכות KDF.
מטרת השימוש בו: טיפול באבנית.
 
סיליפוס מתבסס על עקרון פעולה של מניעת שקיעת האבנית במים.
האבנית (המכונה גם: קלצית) היא פחמת הסידן: CaCO3.
במצב רגיל, האבנית נמצאת במים במצב מומס ומהווה לפחות חצי מכלל החלקיקים המומסים במים (בישראל).
במצבה המומס, "מסתובבים" במים שני היונים מהם מורכבת האבנית - יון הסידן ויון הפחמת - בנפרד זה מזה.
בעת ייבוש המים (ע"י חימום או הרתחה), "נפגשים" יוני התרכובת ויוצרים מחדש את התרכובת פחמת הסידן - האבנית.
תרכובת זו היא המשקע הלבן המוכר לכולם, הנדבק לגופי החימום ופנים הצינורות לאורך שנים.
כשנמצאים במים גם יוני סיליפוס - הם "קושרים" אליהם את יוני הסידן - ובכך מונעים את היווצרותה המחודשת של תרכובת האבנית.
בפעולה זאת היונים נשארים במים אך אינם יוצרים את המשקע הלבן.
 
כושר ההתמוססות של הסיליפוס תלוי בגורמים רבים כגון: ספיקה, לחץ המים, טמפרטורה וכד'.
מידת הצלחת הסיליפוס בטיפול באבנית תלוייה בכושר התמוססותו במים מלכתחילה, ולכן יש להבין כי התוצאה אינה קבועה וידועה מראש והיא שונה בכל בית.
 
מלבד טיפול באמצעות סיליפוס, קיימות כיום שיטות יסודיות ומוצלחות יותר לטיפול באבנית: ריכוך מים, KDF, אוסמוזה הפוכה. אלה שיטות המסננות את יוני האבנית לגמרי ומוציאות אותם מן המים.
מידת הצלחתן גבוהה ביותר וניתנת למדידה, אולם שיטות אלה יקרות בהרבה, ובכך יתרונו של הסיליפוס.
 
עולם המים מציעה סיליפוס של:

בי.קיי.ג'וליני - גרמניה.
סיליפוס איכותי ובתקן NSF ו-FDA.
עומד בסטנדרטים של WHO ו-FAO (ארגון הבריאות העולמי וארגון המזון והחקלאות של האו"ם).
בעל מוניטין שנים רבות, ויקר יחסית.